עונת 1991

אחרי שתי סגנויות רצופות, נראה היה כי הפעם הפועל פ"ת מסוגלת ללכת עד הסוף ולזכות באליפות הנכספת. הקבוצה אומנם נפרדה מהבלם ניר אלון, שהצטיין במדיה לאורך שנות ה-80, אבל זכתה בחזרה בניר לוין, ששב ארצה לאחר שנה בבלגיה ומיד חזר לקרוע רשתות, ובקרלוס אולראן, בלם ארגנטינאי שהתגלה כרכישה מצוינת. שאר שחקני המפתח המשיכו בקבוצה, וכך הועמדה על הרגליים קבוצה חזקה מאד. העונה נפתחה בתיקו ביתי מאכזב מול מכבי נתניה, 2:2 אחרי שהפועל הובילה פעמיים, ובמחזור הבא הושג ניצחון חוץ בכפ"ס. המתכונת של נקודה בבית ושלוש בחוץ נמשכה גם במשחקים הבאים, עם תיקו מול הפועל י-ם, ניצחון על הפועל ת"א בבלומפילד ותיקו נוסף מול צפרירים חולון. במחזור השישי יצאה הפועל למשחק חוץ בקרית-אליעזר מול מכבי חיפה, ורשמה הפסד ראשון לעונה זו, 2:1, כשהיא גם מאבדת את קרלוס אולראן בכרטיס אדום. למרות חסרונו של הארגנטינאי, המחזור הבא סיפק ניצחון דרמטי במיוחד על הפועל בא"ש, כשהבאר-שבעים השוו ל-1:1 בדקה ה-84, והמחליף מני בסון כבש את שער הניצחון עמוק בתוך תוספת הזמן. באותה תקופה לא היו מכריזים מראש על תוספת הזמן הצפויה, ובבא"ש זעמו. גם במחזור השמיני ניצח מני בסון את המשחק באופן דרמטי - חמש דקות לאחר שנכנס, זכתה בית"ר י-ם בפנדל. יעקב שוורץ החמיץ, והפועל מיהרה לצאת להתקפת נגד שבסיומה נגח בסון את שער הניצחון. שבוע לאחר מכן כבר לא היה צורך בדרמות - הפועל דרסה את אלופת העונה שעברה, בני יהודה, והרביעייה שכבשה לרשתה הקפיצה אותה למקום הראשון בטבלה. באותה שבת הובסה מכבי חיפה, אחת מהמועמדות הנוספות לתואר, בתוצאה 5:0 בנתניה. בעקבות הפסד זה החליטו שם להביא מברה"מ את השוער הותיק ויקטור צ'אנוב, שעתיד היה לגלות יכולת גבוהה מאד ולחזק משמעותית את החיפאים. במחזור ה-10 אירחה הפועל את השלישית בטבלה, מכבי ת"א, ועשתה זאת דווקא בבלומפילד - המשחק הועבר לשם על רקע הצפי לקהל גדול, ואכן הגיעו 15,000 אוהדים משני המחנות. ניר לוין העלה ליתרון מוקדם, אלי דריקס וניר קלינגר הפכו את התוצאה, ובדקה ה-89 כבש שושני וחתם את המשחק בתוצאה 2:2. במחזור הבא, שוב משחק צמרת - הפעם מול בית"ר ת"א, השנייה בטבלה, באיצטדיון ר"ג. בדקה ה-35, במצב של 0:1 להפועל, הורחק בני קוזושווילי בפעם הראשונה בקריירה, אבל ניר לוין, כובש שער היתרון, סירב להתרשם. הוא הוסיף שני שערים נוספים, והפועל ניצחה 1:3. מכבי חיפה ניצלה את ההזדמנות כדי לדלג מעל שתי התל-אביביות שהקדימו אותה, וכעת, עם סיום הסיבוב הראשון, איישו שתי הקבוצות את שני המקומות הראשונים, מצב שנשמר עד לסיום העונה. הפועל המשיכה לנצח, הפעם את מכבי נתניה והפועל כפ"ס (ובסה"כ שישה ניצחונות ותיקו מאז ההפסד למכבי חיפה), ורק במחזור ה-14 נבלמה מעט, לאחר שיאיר אסייג מהפועל י-ם מנע ניצחון ביתי עם שער שכבש שש דקות לסיום. מכבי חיפה, שספגה שער אחד בחמישה משחקים מאז הגעתו של צ'אנוב, נצמדה מאחור כשרק הפרש שערים עדיף מפריד בין הקבוצות ומותיר את הפועל בפסגה. בשלב זה נכנס לתמונה גורם עוין כמעט כמו השוער הרוסי - סדאם חוסיין, שליט עיראק. מלחמת המפרץ שפרצה בהמשך אותו שבוע הובילה להפסקת המשחקים, וכפתה פגרה של קרוב לחודשיים על משחקי הליגה. במהלך המלחמה שוחק בכל זאת משחק רשמי אחד, חצי גמר גביע הטוטו שנערך בבא"ש, ובו גברה הפועל על הפועל י-ם. הליגה חודשה בתחילת חודש מרץ, עם משחק ביתי מול הפועל ת"א. שחקני הפועל, שכנראה היו להוטים לחזור לשחק, עלו ליתרון 0:2 כבר אחרי שלוש דקות. השוער התל-אביבי, שולי גילארדי, חשש לעלות למחצית השנייה וביקש להתחלף בהפסקה, ומחליפו יובל ביטון רשם שיפור מסוים - אצלו עברו חמש דקות לפני שספג שני שערים. בסופו של דבר הסתיים המשחק בתוצאה המוחצת 2:6, ושלח את עיתונאי הספורט לכתוב כתבות עטורות בדימויי מלחמה. דווקא כשנראה היה שהפועל חזרה לליגה כשהיא בשיאה, הגיע ההפסד השני של העונה- גבע מרקוס כבש שער יתרון בחולון, אבל שחקני צפרירים הפכו את התוצאה וקבעו 1:2. מכבי חיפה עדיין לא חזרה למשחקי הליגה בשלב זה - משחקיה מול הפועל בא"ש ובית"ר י-ם נדחו עקב נסיעה של נבחרת הנוער, בה שיחקו כמה משחקניה, לאוסטרליה. במחזור ה-17 הגיע משחק העונה - מכבי חיפה מתארחת בפ"ת. ניר לוין ובני קוזושווילי בפנדל קבעו 0:2 בתום המחצית הראשונה, ושער עצמי של אולראן במחצית השנייה לא הצליח להרוס את החגיגה. כעת עמד הפער על שש נקודות, אבל למכבי חיפה שני משחקים חסרים. במחזור הבא שוב איבדה הפועל נקודות, הפעם בתיקו מאופס בבא"ש. מכבי חיפה הביסה במקביל את מכבי ת"א, ובאמצע השבוע יצאה גם היא לבא"ש, ניצחה במשחק ההשלמה והפער הצטמק לנקודה בודדת, כשלהפועל עדיין משחק אחד יותר. ניצחון בדקה ה-90 על בית"ר י-ם במחזור ה-19 שמר על המקום הראשון, אבל בהמשך השבוע ניצחה גם מכבי חיפה את אותה קבוצה במשחק ההשלמה הנוסף וכבשה את הפסגה. הפועל המשיכה לנצח גם בשני המחזורים הבאים, את בני יהודה ומכבי ת"א בחוץ, ובין שניהם גם ניצחה את בית"ר ת"א בגמר גביע הטוטו. דווקא במשחק הבית, שחתם את הסיבוב השני, לא הצליחה לכבוש מול בית"ר ת"א ואיבדה שתי נקודות נוספות. מכבי חיפה, שמאז ההפסד להפועל ניצחה בשבעה משחקים רצופים, פתחה פער בן ארבע נקודות. משחקי הפלייאוף, בני שני סיבובים של חמישה משחקים כ"א, נפתחו בניצחון 0:4 קליל על מכבי נתניה ובמחזור ה-24 הגיע שוב משחק העונה - הפועל יוצאת לקרית-אליעזר. המשחק הצמוד והמתוח הסתיים ללא שערים, והפער נשמר. שלושה ימים לאחר מכן ניצחו שתי הקבוצות במשחקיהן בחצי הגמר, וקבעו דייט נוסף מעבר לזה שהיה מתוכנן להמשך הפלייאוף, הפעם בגמר הגביע. הפועל ניצחה בקלילות את ארבעת משחקיה הבאים מול שאר חברות הפלייאוף העליון, אבל גם מכבי חיפה עשתה זאת והשלימה מאזן נדיר - 16 ניצחונות ב-18 משחקיה האחרונים. שני המשחקים אותם לא ניצחה, כמעט מיותר לציין, היו המשחקים מול הפועל פ"ת, וכעת, במחזור ה-29, היא נאלצה לצאת שוב לפ"ת, למשחק העונה המכריע. הפועל ידעה שהיא חייבת לנצח את המשחק אם היא רוצה לצמק את הפער לנקודה ולשמור על הסיכויים לאליפות. האיצטדיון, בהתאם למעמד, היה מלא עד אפס מקום, והפועל שלטה ולחצה כראוי לקבוצה שהולכת על התואר. המחצית הראשונה עברה בשלום עבור החיפאים הודות לשוערם ויקטור צ'אנוב, אבל במחצית השנייה היו אלה שני גורמים אחרים שרכשו מעמד של גיבורים בעיר הכרמל ושל אויבי המדינה באם המושבות - השופט חיים ליפקוביץ' והקוון בני כהן. יוסי שושני כבש במחצית זו שני שערים חוקיים. אחד מהם נפסל בגין הנפת דגל לנבדל שלא היה, והשני נפסל אחרי שריקה לעבירה שלא היתה על השוער. הפועל ניסתה להשיג שער שלישי, בתקווה שהפעם לא יפסלו אותו בטענה למיקום בלתי חוקי של מביאי הכדורים, אבל כשלה. הפער נותר ארבע נקודות כשנותרו עוד שלושה מחזורים לסיום, והסיפור נראה גמור. כעת המטרה העיקרית היתה זכייה בגביע, וכעבור שלושה ימים התייצבו שתי הקבוצות למפגש אחרון בעונה זו, הפעם במסגרת גמר גביע המדינה. סיכויי הפועל לנצח נראו לא רעים בכלל על רקע השליטה והניצחון שנגנב בשבת, אבל בדקה השנייה הגיעה מהלומה נוספת מכיוון השופט - גיא גת תיקל בחריפות את אייל ברקוביץ', ועובדיה בן-יצחק מיהר לשלוף לעברו את הכרטיס האדום. לא נותר אלא לתהות - האם עבירה דומה של ברקוביץ' על גת בסיטואציה זהה יתה מובילה להרחקה? קשה להאמין. הפסיקה החמורה הובילה לכעס עצום בשורות הפועל, שהצטבר עוד מאז החלטות השיפוט התמוהות שלושה ימים קודם לכן, ולעצבים על הדשא, הספסל והיציעים. למרות הסיטואציה, ולמרות שהמשחק כמעט פוצץ, סיפקה המחצית הראשונה מהלכי כדורגל משובחים מכיוונה של הפועל, והכדורים של יוסי שושני ויוסי לוי פגשו את הקורות והמשקופים לא פחות משלוש פעמים. בדקה ה-36 פגש הכדור גם את הרשת - מני בסון כבש וקבע את תוצאת המחצית, 0:1. במחצית השנייה כבר אזל כוחה של הקבוצה, והפיגור המספרי החל לתת את אותותיו - ראובן עטר ומשה אייזנברג הפכו את התוצאה, ובדקה ה-86, כשהפועל חיפשה את השיוויון, כבש אייל ברקוביץ' את השלישי וסיים את הסיפור. מאוכזבת ומדוכדכת, נסעה הקבוצה לבא"ש במסגרת המחזור ה-30, וסיימה שם בתיקו ללא שערים. המשחק של מכבי חיפה החל שעה מאוחר יותר, ובדרך חזרה לפ"ת התברר שהחיפאים הופתעו בביתם ע"י בית"ר ת"א, ואילו היו המשחקים מתחילים במקביל יתכן והידיעות על שערי היתרון של הבית"רים היו מפיחות תקוות מחודשות ברגלי השחקנים ומובילות לשער ניצחון. הפועל נאלצה להסתפק בהקטנת הפער לשלוש נקודות, ומכיוון שמאזן השערים שלה היה עדיף בהרבה על זה של מכבי חיפה, הפסד של החיפאים באחד משני המשחקים הנותרים יכל לסדר אליפות למרות הכל. במחזור ה-31 נערכה הצגה כפולה באיצטדיון ר"ג - הפועל פ"ת מתארחת אצל בית"ר ת"א, ומכבי חיפה אצל מכבי ת"א. הפועל עשתה את שלה, עם 1:4 על בית"ר ת"א, וקיוותה כעת כי החיפאים ינוצחו במשחק השני. בדקה ה-18 של המשחק, במצב של 0:0, זכתה מכבי ת"א בפנדל - אבל צ'אנוב הדף את הבעיטה של איציק זוהר. חיפה התעשתה וחתמה את המחצית בשני שערים שקבעו 0:2 במחצית. במחצית השנייה, במצב של 1:3, שוב הדף צ'אנוב פנדל, הפעם של ניר קלינגר, והתקווה להפתעה נמוגה סופית. כעת נראה היה שהסיפור גמור - מכבי חיפה אירחה במחזור הסיום את מכבי נתניה, שלא נראתה כמי שניתן לתלות בה תקוות כלשהן, והיתה זקוקה לנקודה אחת בלבד. היא אכן השיגה את אותה נקודה, במשחק שהסתיים ב-0:0. בינתיים בפ"ת אירחה הפועל את מכבי ת"א, ופיגרה 1:0 עד לדקה ה-90. בזמן הפציעות כבש רפי כהן צמד מדהים שקבע ניצחון 1:2, אבל זה כבר לא הספיק. הפועל סיימה את העונה עם שני הפסדים בלבד ועם ההתקפה (63 שערים) וההגנה (27 שערים) הכי טובות בליגה - אבל למרות שהיתה ראויה לתואר האליפות לא הצליחה לזכות בו בגלל שילוב של נאיביות, חוסר מזל וטעויות שיפוט חמורות. היתה זו קבוצה שנבנתה נכון, רצה ביחד תקופה ארוכה ושיחקה כדורגל נהדר, אבל בסופו של דבר נשארה עם גביע הטוטו וטעם מריר של החמצה. חבל. חבל מאד.