עונת 1989

בעונתו השלישית של המאמן אברהם גרנט בקבוצה, הוחלף השוער בארבע העונות הקודמות, רוני ג'רבי, ברפי כהן הצעיר שהגיע מהפועל אילת. ההימור על שוער אלמוני מהליגות הנמוכות נראה מסוכן, אך התגלה כהצלחה בהמשך לאחר שספג 20 שערים בלבד ב-31 משחקי ליגה. גם שחקן הנוער דני ניראון נכנס לראשונה לתודעת האוהדים ותפס מקום בהרכב, ופנים חדשות נוספות היו של יוסי לוי. במקביל, יוסי שושני חזר להפועל בא"ש, אלון חזן להפועל אשדוד וגם דורון רבינזון לא המשיך בקבוצה אחרי עונה אחת בה הציג יכולת טובה. אחרי ניצחון במחזור הראשון על צפרירים חולון ותבוסה בתוצאה 3:0 מול מכבי חיפה במחזור השני, רשמה הפועל שני ניצחונות ביתיים חלקים על הפועל כפ"ס ושמשון ת"א וכבשה את הפסגה בתום ארבעה מחזורים. ההישג לא החזיק מעמד זמן רב, כשכבר במחזור הבא ספגה הקבוצה שלישייה בבלומפילד מרגלי בית"ר י-ם, ובשבוע שלאחר מכן סיימה בתיקו מאופס מול הפועל בא"ש. במחזור ה-7 חזרה הפועל לנצח, הפעם בטבריה - אבל במקביל נענשה, לצד קבוצות נוספות, בהפחתת שתי נקודות והרחקה לארבעה משחקים של הקפטן איתן בודניוק עקב עבירות תקציביות. ניצחון במחזור הבא, 1:2 על מכבי ת"א, צימק את הפער מן הפסגה לנקודה אחת בלבד גם ללא שתי הנקודות האבודות, אבל אלי בן-אמו מבית"ר ת"א הוביל את קבוצתו למקום הראשון עם שער ניצחון כעבור שבוע. שלוש תוצאות תיקו וניצחון אחד (על הפועל ת"א) בארבעת המשחקים הבאים הגדילו את הפער מבית"ר ת"א, שהמשיכה לדהור קדימה, עד לשבע נקודות. יוסי שושני חזר לקבוצה בשלב זה, וכבר במשחקו הראשון בעונה זו, במחזור ה-14, כבש שער ניצחון לרשת צפרירים חולון. במחזור ה-15 הגיעה לפ"ת מכבי חיפה, שדורגה מאחורי הבית"רים, וניצחון 0:2 שהושג על מגרש בוצי הקפיץ את הפועל למקום השני וצמצם את הפער מהמקום הראשון לחמש נקודות. ניצחון חוץ בכפ"ס צימק את ההפרש לשתי נקודות בלבד, אבל תיקו מפוספס מול שמשון ת"א כעבור שבוע הגדיל אותו לארבע. ניצחון 0:1 על בית"ר י-ם במחזור ה-18 המשיך את הנדנדה בפער והחזיר אותו לשתי נקודות, ובשני המחזורים הבאים הלכה לאיבוד הזדמנות לטפס למקום הראשון - בית"ר ת"א צברה נקודה אחת בלבד, אבל תיקו מאופס בבא"ש והפסד ביתי משער בדקות הסיום להפועל טבריה מהתחתית קבע מאזן דומה גם עבור הפועל. בית"ר ת"א, שבבירור כבר עברה את השיא אליו הגיעה בשלב מוקדם של העונה, המשיכה לאבד נקודות ובמחזור ה-21 הפועל הצליחה סוף סוף לנצל זאת לאחר שניצחה את מכבי ת"א 0:2 והתייצבה בראש הליגה, כשמכבי נתניה ומכבי חיפה נושפות מאחור. תיקו מאופס במחזור הבא במשחק הצמרת מול בית"ר ת"א שיחק לידי שתי האחרונות ועלה להפועל בבכורה, והפסד בנתניה שבוע לאחר מכן הוריד אותה למקום השלישי, אם כי בפער של שתי נקודות בלבד מאחורי שתי המובילות. במחזור ה-24 התארחה בפ"ת הפועל י-ם, שעלתה ליתרון מפנדל בדקה ה-8, אבל נותרה בתשעה שחקנים בדקה ה-12. הפועל לא ידעה לנצל את ההזדמנות, הסתפקה בכיבוש שער שוויון בלבד, וההפרש צמח לארבע נקודות. ניצחון בבלומפילד כעבור שבוע משער של ניר לוין לרשת הפועל ת"א ארבע דקות לסיום הותיר את הפועל בתמונה, אבל תיקו מאופס מול בני יהודה במחזור ה-26 פגע קשות בסיכויים. בעונה זו שוחק סיבוב אחד של משחקי פלייאוף (6 קבוצות בפלייאוף העליון, 8 בתחתון), מה שהותיר כעת חמישה משחקים מול שאר קבוצות הצמרת עד לסיום העונה. עם פער של שש נקודות ממכבי נתניה וארבע ממכבי חיפה, הפועל היתה חייבת לנצח את כל המשחקים הנותרים על מנת לזכות באליפות. שני השלבים הראשונים הלכו חלק, עם ניצחונות קלילים על בית"ר ת"א והפועל בא"ש. מכבי חיפה השיגה גם היא שש נקודות במשחקים אלו, אך מכבי נתניה השיגה נקודה אחת בלבד והפועל נצמדה אליה. במחזור ה-29 אירחה הפועל את הנתנייתים, כששתי הקבוצות יודעות שרק ניצחון יותיר להן סיכוי להדביק את מכבי חיפה, אבל במשחק לא נכבשו שערים וחיפה זכתה מעשית באליפות. שבוע לאחר מכן היא זכתה בה גם רשמית במשחק מול הפועל, שהסתיים בשוויון 1:1. במחזור ה-31 והאחרון הושג ניצחון 0:2 על שמשון ת"א, שהבטיח לפחות את הסגנות. בשמינית גמר הגביע, במקביל למשחקי הפלייאוף, הדיחה הפועל את כפ"ס בזכות שערי חוץ (1:1 בפ"ת ו-2:2 בגומלין בכפ"ס לאחר 1:1 בתום 90 דקות). ברבע הגמר, אחרי סיום משחקי הליגה, היה זה תורה של הפועל לסבול מן השיטה - המשחק הביתי מול בית"ר ת"א הסתיים ב-1:1, ובגומלין שנערך בר"ג ניר לוין החמיץ פנדל בדרך לתיקו מאופס שחתם גם את משחקי הגביע לעונה זו. למרות שבמבט לאחור ניתן היה להפיק יותר מעונה זו, בסה"כ הושגו בה הישגים יפים מאד ביחס לציפיות שלא היו בשמיים, והמקום השני היה הגבוה ביותר שהשיגה הקבוצה מאז עונת 1966/1968.