עונת 1974

הקבוצה נפרדה משאול חייק, אחד מהכובשים הבולטים של השנים הקודמות, אבל התחזקה בשמוליק רוזנטל שחזר מחו"ל ומשה שוייצר ודב רמלר שעלו מהנוער. העונה נפתחה בשלבים המוקדמים של משחקי הגביע, כשהפועל מדלגת בקלילות מעל יריבות מן הליגות הנמוכות, כולל מפגש משעשע עם לזרוס חולון מליגה ג', שהסתיים ב-1:15 דרמטי. לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור, ועם סיומה הגיע מפגש כפול מול בית"ר ת"א שהתחיל עם שוויון ביתי והסתיים עם ניצחון 0:1 בחוץ הודות לשער של רמלר הצעיר והעפלה לרבע הגמר. בשלב זה נפתחה הליגה, והפועל הפסידה בשני המשחקים הראשונים. במחזור הבא היא פיצתה על כך כשהשפילה את מכבי בדרבי עם 0:5 מוחץ, ובמשחק הבא ניצח גדי צלניקר את הקבוצה ממנה הגיע, הכח ר"ג. המשך העונה היה בסה"כ לא רע, והפועל דורגה לאורך רובה המוחלט במקומות 4-6, אך האירועים המרכזיים הגיעו במסגרת משחקי הגביע, שחודשו לקראת סוף חודש מרץ. ניצחון ותיקו מול הפועל בא"ש סללו את הדרך לחצי הגמר, שם חיכתה בית"ר י-ם. המשחק הראשון בימק"א הסתיים בניצחון 0:1, וכעת היתה הקבוצה זקוקה לתיקו בגומלין הביתי על מנת להעפיל לגמר. העסק כבר נראה סגור לאחר שבית"ר נותרה ב-10 שחקנים וגדי צלניקר העלה את הפועל ל-0:1 בדקה ה-60, אך הבית"רים לא ויתרו והצליחו להפוך את התוצאה באופן דרמטי ל-1:2, והמשחק נכנס להארכה (שערי חוץ לא שיחקו תפקיד באותם ימים). עשרים דקות בתוך ההארכה השווה שמוליק רוזנטל את התוצאה, וחמש דקות מאוחר יותר כבש משה שוייצר שער שנוי במחלוקת שלמעשה הבטיח את העלייה לשלב הבא. הקהל הבית"רי זעם, ובמקום פרצה מהומה חסרת תקדים כאשר אוהדים פרצו למגרש, היכו שחקנים וסדרנים על כר הדשא ועל סמך העדויות גם נשמעו יריות באוויר. חלק משחקני הפועל הצליחו לחמוק מן המגרש, כאשר בוריס נורמן קופץ מעל לחומות האצטדיון ונמלט לעבר הפרדסים, אך חלקם לא הספיקו לברוח ונזקקו לאחר מכן לטיפול רפואי. שבוע בלבד לאחר מכן התייצבה הקבוצה המוכה למשחק הגמר מול הפועל חיפה בבלומפילד. הדרך לשם היתה קשה וארוכה, ולאחר עשור נטול תארים (למעט גביע ה-20) השתוקקו כולם לניצחון, אך שלוש דקות בלבד לסיום ההארכה, לאחר 117 דקות ארוכות של משחק שקול ללא שערים, הבקיע יוסי ליפשיץ שער ניצחון וקבע כי בפעם החמישית בתולדותיה תיאלץ הפועל להסתפק בהעפלה לגמר מבלי לחזור לעיר עם הגביע.