עונת 1965

הקבוצה נפרדה בקיץ מאריה רדלר ומראובן יפת, ששיחקו פרק זמן לא מבוטל בקבוצה, ואת מקומם בהרכב תפסו יצחק דרוקר ושמוליק רוזנטל, שהחלו לשחק בקבוצה הבוגרת בשלהי העונה הקודמת. בנוסף, יעקב ויסוקר חזר לסגל הקבוצה והוא, אחיו הצעיר יצחק ומיכאל שיינפלד חלקו כמות שווה פחות או יותר של הופעות בשער הקבוצה. המאבק להשבת האליפות שאבדה עונה קודם לכן החל ברגל ימין, עם ניצחון חוץ קליל על הפועל חיפה, אך אחריו הגיעו תיקו ביתי מול הפועל ת"א, שגם הוא הושג רק בזכות שער שוויון של שמוליק רוזנטל דקה לסיום, והפסד חוץ מול מכבי ת"א. לאחר מכן הגיעו שלושה ניצחונות רצופים, אך הפסד 3:1 להפועל ר"ג ששיחקה מחצית שלמה בעשרה שחקנים לימד כי עדיין יש מקום לדאגה. ניצחון 2:3 על הכח ר"ג במחזור ה-12 העלה את הקבוצה למקום אליו התרגלה בשנים הקודמות, אל הפסגה, ושבוע לאחר מכן הראו השחקנים הרבה אופי כשהצליחו להפוך פיגור 3:0 בנתניה לשוויון 3:3. גם קצת מזל לא הזיק, כשמוט'לה שפיגלר החמיץ פנדל בדקה ה-90. בועז קופמן הרבה לכבוש בעונה זו, ושערים שלו מול בית"ר ת"א והפועל חיפה הביאו נקודות חשובות ועזרו לשמור על המקום הראשון, אם כי תבוסה צורבת מול הפועל ת"א בתוצאה 4:0 שהגיעה לאחר מכן רמזה שוב כי אין מקום להרגיש בטוחים יתר על המידה. במחזור ה-20 איבדה הפועל את המקום הראשון לאחר שלא הצליחה לגבור על הפועל י-ם והכח ר"ג השוותה את מספר הנקודות של הקבוצות, אך בחמשת המחזורים שלאחר מכן רשמה לזכותה רצף יפה של ארבעה ניצחונות ותוצאת תיקו אחת, מה שהספיק כדי ליצור פער מבטיח בן ארבע נקודות מהכח ר"ג שבמקום השני כשנותרו חמישה מחזורים בלבד. בשלב זה נראה המצב מבטיח למדי, אבל הפסד מפתיע מול מכבי שעריים שלח את הקבוצה למשחק גורלי מול הכח במגרש "גלי-גיל". הרמת-גנים עלו ליתרון במחצית הראשונה, סטלמך הצליח לאזן רבע שעה לסיום, ושתי דקות מאוחר יותר כבש שאול אלבוכר את שער הניצחון. הכח עלתה למקום הראשון על חשבון הפועל, כשהיא מקדימה אותה בזכות יחס שערים עדיף ונותרו שלושה מחזורים לסיום. בדיעבד, שני ניצחונות בשלושת המשחקים הנותרים היו מספיקים, אך הלחץ בשלב זה הכריע ככל הנראה את הקבוצה. יתרון 0:2 במשחק הבית של נתניה לא הספיק בשביל לרשום ניצחון שהיה מחזיר את הקבוצה לפסגה, והמשחק הסתיים ב-2:2. גם הכח ר"ג סיימה בתיקו, והפועל ת"א ניצלה את ההזדמנות בשביל לצמק את הפער משתי המובילות לנקודה אחת בלבד. במחזור הבא והלפני אחרון חזר התסריט על עצמו – הפועל הפסידה לבית"ר ת"א, 2:1, הכח ר"ג הפסידה גם היא, והפועל ת"א ניצחה ועלתה לפסגה בפעם הראשונה באותה עונה. נותר מחזור אחד בלבד, והתל-אביבים הובילו עם 36 נקודות, הכח דורגה מאחוריה עם 35, והפועל פ"ת שלישית, גם היא עם 35 נקודות אך עם יחס שערים נחות באופן משמעותי. אם הפועל ת"א היתה מנצחת את המשחק שלה בנתניה היא היתה זוכה באליפות בלי קשר לתוצאות המשחקים האחרים, אבל היא הפסידה 1:0. הכח ר"ג אירחה במקביל את מכבי ת"א בגלי-גיל ופיגרה גם היא 1:0, ובינתיים הפועל הוליכה ביתרון מבטיח מול בני יהודה בבלומפילד אחרי שער של פטרבורג בפתיחת המחצית השנייה ועוד צמד מהיר של שרעבי עשרים דקות מאוחר יותר. במצב כזה האליפות היתה בידיים של הפועל, אבל השמועות על הפסדה של מכבי ת"א הגיעו למגרש של הכח, והמכבים, שלא רצו להציל להפועל ת"א את האליפות, התחילו לפתוח רגליים. עדויות מן המשחק מלמדות כי ככל הנראה היה שם משהו לא כשר, והיתרון התל-אביבי נמחק עם שער שוויון בדקה ה-75. בדקה ה-85, חמש דקות לסיום העונה, הצליחה הכח לכבוש שער שהעלה אותה לפסגה והבטיח לה אליפות על חשבון הפועל פ"ת. 1:3 בסיום לזכות הכח, 0:4 לזכות הפועל פ"ת, ולראשונה בתולדות הליגה מוכרעת האליפות בעזרת יחס שערים.