1991/1992 · גביע המדינה · Final
⚽ אבי כהן 40'
16' אלי מחפוד ⚽
101' מני בסון ⚽
107' מני בסון ⚽
תאריך: 09.06.1992
מגרש: רמת-גן
קהל: 17,000
שופט: אריה פרוסט
וידאו
תקציר המשחק
אירועי משחק
הרכב הפועל פתח-תקוה
סיכום
הפועל פ"ת הגיעה לגמר גביע המדינה כאנדרדוג מובהק. מכבי ת"א זכתה באליפות בצורה משכנעת, והיתה מועמדת ברורה לנצח ולהשלים זכייה בדאבל. אבל בניגוד לציפיות, נתנה הפועל משחק גדול תחת הנהגתו של אלון חזן וזכתה בגביע השני בתולדותיה, כשהראשון היה ב-1957, ובתואר משמעותי ראשון מאז 1963.
הטור של ישראל רוזנבלט מתוך מעריב למחרת המשחק, תחת הכותרת "הגביע לרעבים", מדבר בעד עצמו:
על הנייר זה היה אמור להיות משהו בסגנון "קולומבו". כולם יודעים מן ההתחלה מי הרוצח, ורק סקרנים לדעת איך הלוטננט, במעיל הגשם הסמרטוטי, ילכוד אותו. אבל על הדשא התברר שבפ"ת לא שמעו על קולומבו. רק הגיעו כאנדרדוג שפוף, וחזרו גדולים. עם גביע ביד ודיפלומה בכיס, האומרת: "קבוצה זו זכתה בצדק לייצג את ישראל בגביע אירופה למחזיקות גביע בכדורגל".
הפועל פ"ת יכלה להקדים בלגימת השמפניה מן הגביע, אלמלא תרגמה את עדיפותה המשכנעת במהלך כל 90 הדקות רק לסדרת החמצות - המשך עקר לשער יתרון מוקדם של אלי מחפוד (16). לכן, כאשר השווה אבי כהן (41) בשער מקרי לחלוטין, התעוררה התחושה הכמעט מיסטית כי האלופה הטרייה רק מתחממת לקראת הפיצוץ הגדול, כפי שקרה פעמים רבות בליגה, או אפילו בחצי הגמר המיתולוגי נגד מכבי חיפה.
אבל מכבי ת"א של אתמול לא היתה מסוגלת לכך - פיסית ונפשית. היא הגיעה בשלום להארכה רק בזכות טיפות אחרונות של בנזין מורלי. הקבוצה ששטפה את הליגה הלאומית בעוצמה של טורנדו, ורשמה סטנדרטים חדשים של תכנון, ביצוע ואיכות, נראתה אתמול כצוות שבע וסחוט, שאפילו הדאבל המפתה לא מסוגל להזרים אדרנלין בעורקיו. מכבי לא היתה עוד קבוצה יוזמת ודומיננטית, אלא קבוצה נגררת, שהתקשתה להגיב כהלכה על מהלכי יריבתה התוקפנית, עד שהוכרעה כליל בדקות ההארכה מצמד של מני בסון.
הפועל פ"ת היכתה את מכבי ת"א בכלי נשקה שלה: התקפות מתפרצות וסגירת שחקני המפתח. ייתכן שגם זה לא היה מספיק, נגד קבוצה שהבקיעה העונה שערים בקלות בלתי נסבלת. אבל לפ"ת היה אתמול גם את אלון חזן - קשר-חלוץ ומה לא, עם מנוע טורבו שהמחיש לאלה מבין הצופים שעוד לא תפסו, למה מתכוונים בכדורגל האירופי כשמדברים על הצירוף הקטלני של מהירות, כוח וטכניקה.
לאחר משחק הליגה הדרמטי ביותר בו חזיתי אי פעם, ובו ניצחה ארסנל את ליברפול באנפילד 0:2, משער של מייקל תומס בשנייה ה-60 של הדקה ה-90 - שער שהקנה לה כתר אליפות ב-1989, נשאל המנג'ר של התותחנים, ג'ורג' גרהאם, לסוד ההישג המדהים במבצרה של ליברפול. "השחקנים שלי היו רעבים יותר לניצחון", הסביר גרהאם והיטיב להסביר.
הפועל פ"ת היתה אתמול במעמד הגמר הקבוצה הרעבה יותר. הרבה יותר. כל-כך רבעה, שכשאשר סיימה לזלול את מכבי ת"א בצורה שאין משכנעת ממנה, ועל כר הדשא נותרו רק שרידי הסופרלטיבים בצהוב, היה ברור לכל מי שאינו פנאט, שבמקרה נדיר זה הצדק הספורטיבי לא רק נעשה - הוא גם נראה.
הטור של ישראל רוזנבלט מתוך מעריב למחרת המשחק, תחת הכותרת "הגביע לרעבים", מדבר בעד עצמו:
על הנייר זה היה אמור להיות משהו בסגנון "קולומבו". כולם יודעים מן ההתחלה מי הרוצח, ורק סקרנים לדעת איך הלוטננט, במעיל הגשם הסמרטוטי, ילכוד אותו. אבל על הדשא התברר שבפ"ת לא שמעו על קולומבו. רק הגיעו כאנדרדוג שפוף, וחזרו גדולים. עם גביע ביד ודיפלומה בכיס, האומרת: "קבוצה זו זכתה בצדק לייצג את ישראל בגביע אירופה למחזיקות גביע בכדורגל".
הפועל פ"ת יכלה להקדים בלגימת השמפניה מן הגביע, אלמלא תרגמה את עדיפותה המשכנעת במהלך כל 90 הדקות רק לסדרת החמצות - המשך עקר לשער יתרון מוקדם של אלי מחפוד (16). לכן, כאשר השווה אבי כהן (41) בשער מקרי לחלוטין, התעוררה התחושה הכמעט מיסטית כי האלופה הטרייה רק מתחממת לקראת הפיצוץ הגדול, כפי שקרה פעמים רבות בליגה, או אפילו בחצי הגמר המיתולוגי נגד מכבי חיפה.
אבל מכבי ת"א של אתמול לא היתה מסוגלת לכך - פיסית ונפשית. היא הגיעה בשלום להארכה רק בזכות טיפות אחרונות של בנזין מורלי. הקבוצה ששטפה את הליגה הלאומית בעוצמה של טורנדו, ורשמה סטנדרטים חדשים של תכנון, ביצוע ואיכות, נראתה אתמול כצוות שבע וסחוט, שאפילו הדאבל המפתה לא מסוגל להזרים אדרנלין בעורקיו. מכבי לא היתה עוד קבוצה יוזמת ודומיננטית, אלא קבוצה נגררת, שהתקשתה להגיב כהלכה על מהלכי יריבתה התוקפנית, עד שהוכרעה כליל בדקות ההארכה מצמד של מני בסון.
הפועל פ"ת היכתה את מכבי ת"א בכלי נשקה שלה: התקפות מתפרצות וסגירת שחקני המפתח. ייתכן שגם זה לא היה מספיק, נגד קבוצה שהבקיעה העונה שערים בקלות בלתי נסבלת. אבל לפ"ת היה אתמול גם את אלון חזן - קשר-חלוץ ומה לא, עם מנוע טורבו שהמחיש לאלה מבין הצופים שעוד לא תפסו, למה מתכוונים בכדורגל האירופי כשמדברים על הצירוף הקטלני של מהירות, כוח וטכניקה.
לאחר משחק הליגה הדרמטי ביותר בו חזיתי אי פעם, ובו ניצחה ארסנל את ליברפול באנפילד 0:2, משער של מייקל תומס בשנייה ה-60 של הדקה ה-90 - שער שהקנה לה כתר אליפות ב-1989, נשאל המנג'ר של התותחנים, ג'ורג' גרהאם, לסוד ההישג המדהים במבצרה של ליברפול. "השחקנים שלי היו רעבים יותר לניצחון", הסביר גרהאם והיטיב להסביר.
הפועל פ"ת היתה אתמול במעמד הגמר הקבוצה הרעבה יותר. הרבה יותר. כל-כך רבעה, שכשאשר סיימה לזלול את מכבי ת"א בצורה שאין משכנעת ממנה, ועל כר הדשא נותרו רק שרידי הסופרלטיבים בצהוב, היה ברור לכל מי שאינו פנאט, שבמקרה נדיר זה הצדק הספורטיבי לא רק נעשה - הוא גם נראה.