1985/1986 · ליגה · מחזור 9
⚽ דוד לביא 15'
⚽ בני לם 20'
26' ניר אלון ⚽
58' רונן הילל ⚽
תאריך: 21.12.1985
מגרש: נתניה
קהל: 3,500
שופט: יהושע לויה
אירועי משחק
הרכב הפועל פתח-תקוה
סיכום
זה היה כמו ציד שועלים באנגליה. 4000 צופים הקיפו את מכבי נתניה הפצועה מיכולתה במשחק מול הפר על פ"ת (2-2). אנשים רצו לראות שם דם, ממש כמו אותם הציידים האנגלים. ו"החיה הפצועה" הזאת נמלטה לתוך חדרי ההלבשה במהירות שיא כשזנבה בין רגליה. הפרצופים נשטפו ביריקות. האזניים נחרשו משאגות הבוז.
נכון שנתניה חזרה לביתה הישן והאמיתי, זה המזכיר את שנותיח היפות. גם נכון כי הקרח העבה, שעטף את גאוותם של אוהדיה, היה צפוי להשבר אתמול. נכון עוד שכל זה לא קרה. התיקו פגע באוהדים ממש כמו הפסד. והם ידעו טוב-טוב איך לפגוע כפוגעים בהם חזרה.
זר לא יבין זאת, אבל אתמול, בדקה ה-20 הרגשתי לרגע כאילו הייתי בשנת 1980. שנת האליפות של שפיגלר ונתניה. התוצאה היתה אז 0-2 למכבי. התקפותיה באו בתדירויות מהממות. הקהל היה באקסטזה. אבל אז באה השבירה המוראלית ושני שערי השוויון של פ"ת בעקבותיה. אחריה הפכה נתניה כולה לארץ אוכלת יושביה.
קשה לי להנתק מאותה הדקה ה-20. אז, כשאלפי האוהדים איבדו אתכל הפרופורציות ושכחו את טבלת הליגה הלאומית. האמת - לא היו אלו סתם מחשבות באספמיה. זאת היתה יכולת הלקוחה מעבר והמנותקת ממציאות 1985 העגומה. ואני מעז לומר, שאכן זו הייתה יכולת של אליפות.
כי הכל דפק אז במלטשת היהלומים. יגאל מנחם שיגע את נעמן קייסי באגף הימני ותקווה השפיל את דוד לוי בשמאלי. נתניה תקפה דרך האגפים כאשר רונן גבאי, הרזה והמחונן, מרכז בפיקחות את המשחק מאחור. דוד לביא החל לפרוח שוב בחוד ההתקפה. פ"ת לא עברה את האמצע. ביציעים השבו כבר על שחיטה.
15 דקות ושבע החטאות(!), עברו על האוהדים המתוסכלים עד שהכדור נשק לרשת בראשונה. גבאי מסר נהדר לתקווה, מעל קייסי ושומריו, וזה הגביה למרכז. לביא זרק את גופו באוויר ושטח את רגלו לנעיצת הכדור פנימה.
4 דקות חלפו ושוב תקווה בישל תבשילים: הפעם שילח, בכדור עוקף מלכודת נבדל, את לם אל מול ג'רבי, הטעה לימיו בעיטה בסיבוב לשמאל וג'רבי, כמו כל פ"ת, נראה המום על הקרשים.
צל"ש מגיע להפועל פתח-תקוה על מיבצע "גניבת השער" (בדקה ה-26) באמצע השטפון הנתנייתי ברחבה. אלון חזן השתחרר מחסן והגביה למרכז. ניר אלון, המגדלור של פ"ת, נגח בשלווה לפינה השמאלית של חביב. האחרון נרדם לפתע וכשהתעורר ראה את הכדור החלש חודר בין ידיו לרשת.
השער הזה הציל לפ"ת את המשחק. שחקניה הבריאים והגבוהים משל נתניה חיפשו את השוויון, חיפשו אותו בכח, גם פיזי. אז הבנתי מדוע ברחה נתניה ל"בלומפילד". פשוט משום שהקבוצה לא עומדת בלחצים של קהל. אתמול לא עמדה בלחצם של המלאבסים.
בן-שאנן בקישור ורונן הלל בהתקפה החלו להטריד תוך ניצול מקסימלי של הבלבול הנתנייתי. דקה 58. הלם ביציעים. עוז איליה, דקה לאחר שנכנס, הגביה למרש. הלל היה שם לבדו אבל הצליח להחדיר לשער בין ברדה לחביב.
המכונה של נתניח חרקה באופן צורם מאוד תחת לחץ הקהל. שכחתי לגמרי את הדקות של 1980. הייתי עד לדקות אחרות לגמרי של 1985.
מכבי נתניה: חביב; ש. מנחם, ברדה (חיים לוי), רוחן (ג. מכנס); חסן, גואטה, גבאי, לם; תקוה, י. מנחם, לביא.
הפועל פ"ת: ג'רבי; קייסי, בודניוק, ניר אלון, דוד לוי; יוסף, מחפוד (אליה), בן-שאנן, חזן (בסון); הילל, לוין.
נכון שנתניה חזרה לביתה הישן והאמיתי, זה המזכיר את שנותיח היפות. גם נכון כי הקרח העבה, שעטף את גאוותם של אוהדיה, היה צפוי להשבר אתמול. נכון עוד שכל זה לא קרה. התיקו פגע באוהדים ממש כמו הפסד. והם ידעו טוב-טוב איך לפגוע כפוגעים בהם חזרה.
זר לא יבין זאת, אבל אתמול, בדקה ה-20 הרגשתי לרגע כאילו הייתי בשנת 1980. שנת האליפות של שפיגלר ונתניה. התוצאה היתה אז 0-2 למכבי. התקפותיה באו בתדירויות מהממות. הקהל היה באקסטזה. אבל אז באה השבירה המוראלית ושני שערי השוויון של פ"ת בעקבותיה. אחריה הפכה נתניה כולה לארץ אוכלת יושביה.
קשה לי להנתק מאותה הדקה ה-20. אז, כשאלפי האוהדים איבדו אתכל הפרופורציות ושכחו את טבלת הליגה הלאומית. האמת - לא היו אלו סתם מחשבות באספמיה. זאת היתה יכולת הלקוחה מעבר והמנותקת ממציאות 1985 העגומה. ואני מעז לומר, שאכן זו הייתה יכולת של אליפות.
כי הכל דפק אז במלטשת היהלומים. יגאל מנחם שיגע את נעמן קייסי באגף הימני ותקווה השפיל את דוד לוי בשמאלי. נתניה תקפה דרך האגפים כאשר רונן גבאי, הרזה והמחונן, מרכז בפיקחות את המשחק מאחור. דוד לביא החל לפרוח שוב בחוד ההתקפה. פ"ת לא עברה את האמצע. ביציעים השבו כבר על שחיטה.
15 דקות ושבע החטאות(!), עברו על האוהדים המתוסכלים עד שהכדור נשק לרשת בראשונה. גבאי מסר נהדר לתקווה, מעל קייסי ושומריו, וזה הגביה למרכז. לביא זרק את גופו באוויר ושטח את רגלו לנעיצת הכדור פנימה.
4 דקות חלפו ושוב תקווה בישל תבשילים: הפעם שילח, בכדור עוקף מלכודת נבדל, את לם אל מול ג'רבי, הטעה לימיו בעיטה בסיבוב לשמאל וג'רבי, כמו כל פ"ת, נראה המום על הקרשים.
צל"ש מגיע להפועל פתח-תקוה על מיבצע "גניבת השער" (בדקה ה-26) באמצע השטפון הנתנייתי ברחבה. אלון חזן השתחרר מחסן והגביה למרכז. ניר אלון, המגדלור של פ"ת, נגח בשלווה לפינה השמאלית של חביב. האחרון נרדם לפתע וכשהתעורר ראה את הכדור החלש חודר בין ידיו לרשת.
השער הזה הציל לפ"ת את המשחק. שחקניה הבריאים והגבוהים משל נתניה חיפשו את השוויון, חיפשו אותו בכח, גם פיזי. אז הבנתי מדוע ברחה נתניה ל"בלומפילד". פשוט משום שהקבוצה לא עומדת בלחצים של קהל. אתמול לא עמדה בלחצם של המלאבסים.
בן-שאנן בקישור ורונן הלל בהתקפה החלו להטריד תוך ניצול מקסימלי של הבלבול הנתנייתי. דקה 58. הלם ביציעים. עוז איליה, דקה לאחר שנכנס, הגביה למרש. הלל היה שם לבדו אבל הצליח להחדיר לשער בין ברדה לחביב.
המכונה של נתניח חרקה באופן צורם מאוד תחת לחץ הקהל. שכחתי לגמרי את הדקות של 1980. הייתי עד לדקות אחרות לגמרי של 1985.
מכבי נתניה: חביב; ש. מנחם, ברדה (חיים לוי), רוחן (ג. מכנס); חסן, גואטה, גבאי, לם; תקוה, י. מנחם, לביא.
הפועל פ"ת: ג'רבי; קייסי, בודניוק, ניר אלון, דוד לוי; יוסף, מחפוד (אליה), בן-שאנן, חזן (בסון); הילל, לוין.
קישורים
תמונות וגלריות
כתבות
טבלה לאחר המשחק
| # | קבוצה | נק׳ |
|---|---|---|
| 1 | מכבי חיפה | 23 |
| 2 | הפועל תל-אביב | 19 |
| 3 | בני יהודה | 16 |
| 4 | בית\"ר ירושלים | 15 |
| 5 | הפועל כפר-סבא | 13 |
| 6 | מכבי תל-אביב | 12 |
| 7 | הפועל באר-שבע | 12 |
| 8 | הפועל פתח-תקוה | 11 |
| 9 | מכבי פתח-תקוה | 11 |
| 10 | הפועל ירושלים | 11 |
| 11 | הפועל חיפה | 10 |
| 12 | מכבי נתניה | 9 |
| 13 | שמשון תל-אביב | 9 |
| 14 | מכבי שעריים | 8 |
| 15 | מכבי יבנה | 7 |
| 16 | מכבי יפו | 4 |