1989/1990 · ליגה · מחזור 15
48' יוסי לוי ⚽
תאריך: 27.01.1990
מגרש: רמת-גן
קהל: 8,000
שופט: עובדיה בן-יצחק
וידאו
תקציר המשחק
אירועי משחק
48′⚽יוסי לוי
הרכב הפועל פתח-תקוה
סיכום
הפועל פ"ת היא כל מה שאין במכבי ת"א. חדוות משחק, חדוות נעורים, התלהבות, מהירות. זו קבוצה שמתפוצצת על הדשא וכשנעמדים קרוב מדי סופגים גם רסיסים. אין ספק, שזה לא היה הזמן והמקום לחגוג משחק בכורה של ליאור רוזנטל במדים הצהובים, ובוודאי שלא בהרכב הפותח.
רוזנטל, אולי בכושר משחק אבל תלוי למה אנחנו קוראים משחק. לא היה מחוכם מדי להותיר בחור, שבסה"כ רוצה להגיע מהמשחק הראשון שלו בשלום מול גלים פתח-תקוואים, שאיימו להטביע אותו ואת קבוצתו ביחד. כנראה שפיק ברכיים אחז גם במשה מרכוס, שבעט החוצה שני כדורי שוער. היה צריך לראות את המבטים של בכר לעברו. פחד.
פ"ת לא התפתתה למערך שהציב בכר. את ההתקפות המתפרצות שמר גרנט לזמנים אחרים. שם המשחק הוא סבלנות. מסירות קצרות ושליטה בקצב המשחק. הכדור רוב הזמן אצל הכחולים. מרכז השדה מפנה את מקומו למנהיג עולה – יוסי לוי. "היה כדאי לחכות כ"כ הרבה זמן כדי להגיע לרגעים שכאלה" אמר בסיום הבחור היפואי, שהשבועות האחרונים הם בבחינתו ימים של תהילה. עד אתמול היו לו זיכרונות רק מ"גאון" היפואי. עכשיו יש לו גם זיכרון טרי, מהדקה ה-48. עוד נחזור.
סודה של פ"ת הוא בזה, שאינה תלויה באיש משחקניה. תמיד יהיה מי שיבריק, ויחד איתו כמקשה אחת הקבוצה כולה. כשזה קורה, היריבה יכולה לדבר לזרקורי התאורה. מכבי, כבר אמרנו, היא כל מה שפ"ת לא. כולה תלויה על ציר אחד, ירושלמי. אורי ואבי. כשהם בינוניים ומטה, אין סיכוי שיבוא מישהו אחר שינסה עם קצת דימיון, עם קצת אומץ, לקחת אחריות. מכבי ת"א היא בשתי מלים: ראש קטן.
דיברו בפ"ת על ליטאי. אז דיברו. שיחק? מה פתאום. למה לא? תשאול את אברהם גרנט. שם המשחק הוא סבלנות. אין ספק שבמנטליות הישראלית, כל שחקן זר הוא בבחינת משיח, ואין כזה דבר שהוא יישב על הספסל. "כל כך הרבה כסף הוצאתי עליו והוא יושב בחוץ?", יאמר כל עסקן ישראלי מצוי. בפ"ת יש עובדות. אז מה אם בראונוסקאס היה כוכב בז'אלגיריס וילנה. מילת המפתח: סבלנות. ייכנס כשיהיה מוכן.
והיה משחק. דקה 33, קוזושווילי הרים מימין, ניראון נגח נפלא מ-12 מטרים, אבל מרכוס התעופף וחילץ שער בטוח. שלוש דקות בתוך המחצית השנייה, לא היה מי שיפעיל את לוח התוצאות. יוסי לוי ניצל שינה של מרכז השדה של מכבי ת"א, רץ כברת דרך הגונה, ואז, כשמרכוס ניצב 25 מטרים ממנו, הטיס כדור רעם לעבר הפינה הימנית. הכדור פגע במשקוף, נחת מעבר לקו השער ויצא מתוך השער. באותו חלקיק רגע היה צריך לחוש את התדהמה. של הקהל, של מרכוס, של בכר, של יוסי לוי, של עובדיה בן-יצחק. אחרי שנייה פנה עובדיה וסימן לנקודת אמצע המגרש.
רק אז ניסתה מכבי לעשות משהו. השוער רפי כהן הציל שער בטוח על סף סיום המשחק, לאחר בעיטה של איציק זוהר. זוהר, לאחר שזרק בתסכול את הכדור לעבר נקודת הקרן, ידע שבהחמצתו עשה צדק.
רוזנטל, אולי בכושר משחק אבל תלוי למה אנחנו קוראים משחק. לא היה מחוכם מדי להותיר בחור, שבסה"כ רוצה להגיע מהמשחק הראשון שלו בשלום מול גלים פתח-תקוואים, שאיימו להטביע אותו ואת קבוצתו ביחד. כנראה שפיק ברכיים אחז גם במשה מרכוס, שבעט החוצה שני כדורי שוער. היה צריך לראות את המבטים של בכר לעברו. פחד.
פ"ת לא התפתתה למערך שהציב בכר. את ההתקפות המתפרצות שמר גרנט לזמנים אחרים. שם המשחק הוא סבלנות. מסירות קצרות ושליטה בקצב המשחק. הכדור רוב הזמן אצל הכחולים. מרכז השדה מפנה את מקומו למנהיג עולה – יוסי לוי. "היה כדאי לחכות כ"כ הרבה זמן כדי להגיע לרגעים שכאלה" אמר בסיום הבחור היפואי, שהשבועות האחרונים הם בבחינתו ימים של תהילה. עד אתמול היו לו זיכרונות רק מ"גאון" היפואי. עכשיו יש לו גם זיכרון טרי, מהדקה ה-48. עוד נחזור.
סודה של פ"ת הוא בזה, שאינה תלויה באיש משחקניה. תמיד יהיה מי שיבריק, ויחד איתו כמקשה אחת הקבוצה כולה. כשזה קורה, היריבה יכולה לדבר לזרקורי התאורה. מכבי, כבר אמרנו, היא כל מה שפ"ת לא. כולה תלויה על ציר אחד, ירושלמי. אורי ואבי. כשהם בינוניים ומטה, אין סיכוי שיבוא מישהו אחר שינסה עם קצת דימיון, עם קצת אומץ, לקחת אחריות. מכבי ת"א היא בשתי מלים: ראש קטן.
דיברו בפ"ת על ליטאי. אז דיברו. שיחק? מה פתאום. למה לא? תשאול את אברהם גרנט. שם המשחק הוא סבלנות. אין ספק שבמנטליות הישראלית, כל שחקן זר הוא בבחינת משיח, ואין כזה דבר שהוא יישב על הספסל. "כל כך הרבה כסף הוצאתי עליו והוא יושב בחוץ?", יאמר כל עסקן ישראלי מצוי. בפ"ת יש עובדות. אז מה אם בראונוסקאס היה כוכב בז'אלגיריס וילנה. מילת המפתח: סבלנות. ייכנס כשיהיה מוכן.
והיה משחק. דקה 33, קוזושווילי הרים מימין, ניראון נגח נפלא מ-12 מטרים, אבל מרכוס התעופף וחילץ שער בטוח. שלוש דקות בתוך המחצית השנייה, לא היה מי שיפעיל את לוח התוצאות. יוסי לוי ניצל שינה של מרכז השדה של מכבי ת"א, רץ כברת דרך הגונה, ואז, כשמרכוס ניצב 25 מטרים ממנו, הטיס כדור רעם לעבר הפינה הימנית. הכדור פגע במשקוף, נחת מעבר לקו השער ויצא מתוך השער. באותו חלקיק רגע היה צריך לחוש את התדהמה. של הקהל, של מרכוס, של בכר, של יוסי לוי, של עובדיה בן-יצחק. אחרי שנייה פנה עובדיה וסימן לנקודת אמצע המגרש.
רק אז ניסתה מכבי לעשות משהו. השוער רפי כהן הציל שער בטוח על סף סיום המשחק, לאחר בעיטה של איציק זוהר. זוהר, לאחר שזרק בתסכול את הכדור לעבר נקודת הקרן, ידע שבהחמצתו עשה צדק.
קישורים
תמונות וגלריות
תמונות
כתבות
כרטיסים
טבלה לאחר המשחק
| # | קבוצה | נק׳ |
|---|---|---|
| 1 | מכבי חיפה | 29 |
| 2 | בני יהודה | 25 |
| 3 | הפועל פתח-תקוה | 23 |
| 4 | מכבי תל-אביב | 23 |
| 5 | מכבי נתניה | 22 |
| 6 | הפועל כפר-סבא | 20 |
| 7 | בית\"ר תל-אביב | 20 |
| 8 | שמשון תל-אביב | 19 |
| 9 | הפועל רמת-גן | 19 |
| 10 | הפועל באר-שבע | 15 |
| 11 | בית\"ר ירושלים | 14 |
| 12 | הפועל ירושלים | 13 |